אילנה לנדמן 

אילנה, בחופש של כיתה יא עברתי זעזוע עמוק ואז הציעו לי אותך…לאחר שכנועים רבים הסכמתי על אף עמדתי בנושא…
אילנה שיתפתי אותך ונחשפתי אליך כמו שלא נחשפתי לעצמי מעולם…לפעמים זה קצת הפחיד אותי באופן לא רציונילי שהמידע הזה יופנה כנגדי….אבל במשך הזמן התחלתי לבטוח בך יותר ויותר, ועל אף שזה נשמע משונה אף לאהוב אותך…
אילנה בפעם הראשונה שפגשתי בך ראיתי אדם שונה לחלוטין ממה שדמיינתי- היית רהוטה, בעלת סגנון וקלאסה וכמה שטחי שזה נשמע, זה מה שגרם לי לבוא לפגישה השנייה. משם זה כבר אופי הטיפול המצוין שלך שגרם לי לחזור ולחזור.

 עצוב לי להפרד מחיפה, בעיקר כי זה אומר פרידה מהמקום שלנו.
תודה רבה על כל העזרה, התמיכה, הזמינות ובעיקר ההזדמנות שנתת לחיי.

לאילנה! תודה על עזרתך במרוצת השנתיים הסוערות בחיי

לאילנה. הגיעה עת פרידה. לי זה רגע קצת עצוב. הפגישות אתך היו בשבילי פרק חשוב וצר לי שזה נגמר. ובכל זאת, אני מרגישה שסגרתי איזה מעגל. כשבאתי אליך הייתי די מפורקת בתוכי ונתתי להרבה דברים לשלוט בי בעיקר ברובד הרגשי. התחזקתי, היום אני יותר שולטת בחיי ופחות ניתנת לשליטה ע״י אחרים. יש בי יותר כוח להעמיד את עצמי במקום הראוי לעמוד על שלי. אני מקווה ומאמינה שהכוחות שאספתי יעמדו לי בכל הימים הבאים. אני מודה על ההקשבה, ההכוונה, ההבנה, העדינות, התקיפות גם יחד. על המקצועיות והאנושיות כאחד. מאחלת לך עוד הרבה שנות עבודה ועזרה לבני אדם לחיות עם עצמם חיים טובים ונכונים יותר. תודה מקרב לב

אילנה היקרה,
חבל לי שקשה לי לבטא את תודתי פנים מול פנים, בטבעיות, מרגישה שלהגיד את המילים זה להפחית מן הרגש שמאחורי המילים…אבל אני רוצה שתדעי שאני אסירת תודה…במיוחד הוקסמתי איך כמו אומן לקחת גוש של טקסט בלתי מעובד- ויצרת ממנו משמעות…הדהים אותי בכל פגישה מחדש, איך את מאירה מתוך הערפל של השיח, על איזה מוטיב חוזר…תמיד אנצור אותך בליבי על כל שעשית עבורי

אילנה,
הגעתי אליך מלא כרימון, מחשבות באות מעל ומכל נקודה במעגל. עומד באמצע צומת סואנת, לא מבין, לא יודע לכוון, לנהל את תנועת המחשבות, הן באות בזוגות, בשלשות, באות ללא הירף. הן ניהלו אותי, יצרו כעס, כאוס. לאט לאט שבוע אחר שבוע התחלתי לנהל, להבין איך הן באות, לאן פונות, לאפשר לי לשחרר, להוביל, להנחות, להרגיע את הנפש. ממקום של רגע ושקט אפשר להנות, ליצור חיים מעניינים ושמחים. לראות את האושר מגיע טיפה אחר טיפה, לאט עד יזרום כנחל שופע. תודה על מה שאת על הסבלנות והסובלנות. תודה שאפשרת לי לעבור תהליך ראשוני שאתו אוכל להמשיך. תודה על היכולת לראות איך ניתן למצות את מה שיש בי, לחיות עם מה שיש, לסלוח, הבין ובעיקר לקבל את מה שאין. לקחת אחריות על מה שהיה, לבנות באחריות את העתיד שיהיה. אני חיי את מה שיש לי בשמחה ומרגיש בר מזל. תודה שהובלת אותי.

לאילנה, ברצוני להביע את תודתי והערכתי על שגילית סבלנות ושמשת לי אוזן קשבת בתקופה הקשה ביותר בחיי. תודה על אורך הרוח ועל ההזדמנות שניתנה לי להביע את כאבי, לשפוך את ליבי, שאילולא כך איני יודע מה היה מצבי היום. המשיכי במלאכת הקודש שייעדת לעצמך

אילנה היקרה,
אומרים וכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו- זה מה שאת עושה איתי ובטח עם עוד הרבה. אני מעריכה אותך מאד ואוהבת אותך

תודה רבה על האהבה והתמיכה שהענקת, ועל תהליך ארוך ומייגע שהיית חלק בלתי נפרד ממנו ובמיוחד על הסבלנות

לאילנה היקרה. זהו היום אני סוגרת את המזוודה שארזתי לפני חודש. בעיקרון אני אוהבת מזוודות קטנות, המכילות סוודר אחד, זוג מכנסיים, 2-3 חולצות וזוג נעליים. הכל מחודש, מצומצם, מינימליסטי, קל לסחיבה. אין מקום למה שתמיד נראה לי מיותר. אולם הפעם הורדתי מהבוידעם מזוודה גדולה. ידעתי שיש הרבה מה לקחת. לא רק את ההבנות והלקחיםֿ אותם אספתי אחד אחד כמו אבנים וצדפים בחוף. ולא רק את הרווח של עצמי, ששורלת פחות אבל תופסת הרבה נפח. הייתי צריכה להשאיר מקום לך, הזכרונות והרשמים ממך, שבלעדיהם אני לא מתכוונת ללכת לשום מקום. במשך כשמונה עונות ישבת מולי, מקופלת בתוך הכורסה, רגל אחד על השנייה, אצבעות ידיך שלובות, עינייך רכות, כולך הקשבה וריכוז. וכמו שתמיד דאגת שהתנור יחמם אותי בימי חורף שהמאוורר יקרר אותי בימי קיץ, כך דאגת בנדיבות, בעדינות, ובחוכמה רבה, לתת לי ראי, שבו אני רואה ילדה, נערה ואישה- כל אחת עם האופי שלה, עם הצלקות שלה, ועם זכות הקיום שלה….המזוודה מלאה עד אפס מקום. הייתי צריכה לשבת עליה, ללחוץ על כל הפינות כדי שתסגר. כרגע העמדתי אותה על גלגליה, ובניגוד למראה המגושם שלה, היא מחליקה בקלות. אני מאד מקווה שהקלילות הזו לא תשחק עם השנים, ראינו שאני לא מצטיינת בסחיבה. אתגעגע אליך אילנה מאד. אם מפעם לפעם תחושי שמישהו בלתי נראה פונה אליך, תדעי שזו אני, ממשיכה לדבר אתך מרחוק. בהרבה תודה וים של אהבה.

אילנה יקרה,
מנסה כבר כשבוע לכתוב לך דברי סיכום על תקופה נפלאה אך לא מצליחה לאסוף את עצמי, לא מאמינה שמעכשיו לא תהניה לי הקביים שעזרו לי למעוד בצעדים קטנים ביותר…אני מודה לקב״ה שהפגיש אותי עם אישה נבונה, תומכת ואכפתית. מלאת רגישות, תבונה והבנה לזו שמולך…מאחלת לך את כל הטוב שבעולם שכה מגיע לך. תמשיכי להצליח בעבודה שבחרת- לגעת בלב של האנשים ולהפוך אותם מחסרי בטחון עצמי ובעל דימוי נמוך לשויים וערכיים בראש ובראשונה בעיני עצמם. זו לא רק עבודה, זוהי שליחות שדורשת מעבר למאמץ מסירות נפש אמיתית על מנת להצליח לגוע, ולהצמיח

לאילנה היקרה,
בחרתי להביא לך כמה שורות מאת יעקב אורלנד שמגעו לליבי:
״ככה זה, כולנו גלמודים בשעת הכלוב העוזבה. כפחד, כבושה, כאהבה״.
את, אילנה, במקצועיות שלך וברגש ניסית לחפש את ארובות הנפש הנסתרות שלי, לנקות את הפיח כדי שהאוויר בביתינו יהיה נקי יותר ועם זאת חם ומרגיע.
תודה לך מעומק הלב על התהליך והדרך שעברתי בזכותך.